ביום חמישי, ה – 12 ביולי, לאחר עבודת הכנה רצינית וארוכה, יצא לפועל פרויקט תרבותי חדש וייחודי בעירנו. היה זה אורן עמית, הדובר של העירייה אשר הפיח את רוח החיים בפרויק

ט והיווה לו עמוד תווך ארגוני. עתה, בימי חמישי החמים של הקיץ, החל משעה 6 בערב, רובע האמנים מתעורר לחיים. האמנים פותחים את דלתות הגלריות לרווחה, עורכים סיורים וסדנאות ומוכרים את מיטב פרי עבודתם. במקום נשמעת מוסיקה ומתקיימות הופעות רחוב במגוון ז'אנרים לתושבים ואורחי העיר.

יותר משנתיים קרקס קש''ת של עמותת הספורט לא הופיעה בערד. והינה בערב פתיחת הפרוייקט נפל בחלקנו הכבוד לפתוח את סדרת מופעי הרחוב ברובע עם תוכנית מחודשת. הגענו לרובע בשעה 6 בערב, כאשר הערב עצמו עוד לא ירד והשמש ספגה מגופנו טיפות זעה לוהטות בעוד שאנחנו פורקים ומרכיבים את הציוד להופעה באמפי.

בתחילת הערב לא נראו הרבה מבקרים ברובע ואנחנו כבר דואגים כי כל האירוע יסתיים לפני שיתחיל. אך, לקראת השעה 8, כאשר הערב הביא עמו איגרת מהרוח הקרירה, האמפי התחיל אט – אט להתמלא בקהל. צריך להודות, הספקנו כבר לשכוח מהי ההרגשה כאשר מופיעים בבית. מצד אחד, בעיר הקטנה שלנו כולם מכירים את כולם ויש הרגשה של תמיכה מצד הקהל ומצד שני, מפחדים שלא לפשל מול הורים, קרובי משפחה וחברים. אך למרות הדאגות והחום, כאשר התחלנו את ההצגה, המופעים זרמו ברצף אחד אחרי השני.

אז מה היה בתוכנית?

מופע אקרובטיקה וגמישות קצר שפתח את הערב בביצוע מריה דרגילב וטלי דרגנה. דוד דרגילב ניגן את מארש הקרקס בעודו הולך על קביים. רוויטל ופניק קראה מחשבות ומצאה מכשיר פלאפון "גנוב" במופע הטלפתיה.טלי דרגנה, הוטרנית של חוג הילדים, הדגימה שליטה בחד אופן ורקדה עם פויז. "אין לחם קל בקרקס" - נהג להגיד מרט ברוק – המורה והמייסד של קרקס קש''ת. ואכן, כך הדבר. אין דברים פשוטים או קלים באמנות הקרקס. כל מופע, כל יציאה ואפילו קצרה לבמה דורשים עבודה קשה וכוח רצון. אי לכך, אני אומר כל הכבוד וישר כוח לארבעת הילדים הללו ששרדו שנה של אימונים בחוג וביום חמישי עלו לבמה!

אנחנו הבוגרים, הראנו שני מופעים. האחד הוא "לקט משחקי עמים" הכולל משחקים עם נשק קר וקפיצה דרך חישוק עם סכינים שאותו ירשתי ממרט. והשני הוא מופע אש, או כפי שנוהגים היום להגיד, "פייר שואו". במופע זה מתאחדים אנחנו, שלושת חברי קבוצת הבוגרים ולריה שפרגה, מרינה אלטקו ואני. המופע כולל מגוון של פריטים בוערים, דורש אימונים רבים ומצריך זהירות. ואכן, מגיע לבנות כל הכבוד על האומץ והביצוע שהן מראות בכל הופעה!

וכמובן, אף קרקס לא יכול להתקיים ללא ליצנים והצוות הטכני. לימור אלקבץ וחגית ויינשטיין – שתי בנות שלא מזמן הצטרפו לקרקס שלנו, התחפשו לליצניות וליוו את כל האירוע. ידוע לכולנו שלא התחפושת ולא האף האדום עושים את הליצן, אלא, החיוך שלו שאותו הוא משרה על פני הצופים. ובזאת הבנות הצליחו. רומן ברסטובצקי שקד על ההגברה והיה אחראי על המוסיקה והמיקרופונים.

בקהל ישב ודאג לנו ד''ר מיכאל ז'רסקיך, מאמן מומחה לאקרובאטיקה שמלווה אותנו מיום הקמת הקרקס. למרות גילו, מיכאל ממשיך להגיע בימי האימונים לאולם ולעזור בכל העולה בידו. לפעמים מיכאל אף, שוכח מגילו ומדגים לנו את התרגילים באקרובאטיקה בעצמו. כך שבאמת, קרקס קש''ת הקטן שלנו, בדומה לקרקסים הגדולים מהווה משפחה שמחבקת כל מי שנפשו "מכורה" לקרקס.

אנחנו מודים לבני משפחותינו אשר היו איתנו והחזיקו לנו אצבעות ולכל מי שהיה בקהל, מחא לנו כפיים ותמך בנו. תודה לכל מי שתרם לנו מכספו לכובע בסוף ההצגה. הכסף שגייסנו ישמש אותנו לקניית ציוד לשנת הלימודים הקרובה בחוג. אנחנו מודים גם לעמותת הספורט, הגוף המפעיל שנותן את חסותו לפעילות הקרקס בערד.